חיים יוחנן נ' הסוכנות היהודית לא"י ואח'

פסק דין

1. במרכז המחלוקת בתיק זה השאלה האם הוכח קיומו של חוב של אבי התובעים למשרד השיכון כתוצאה מהשתתפות המשרד בממון בניית ביתו.

רקע

אבי התובעים אברהם חיים יוחנן ז"ל ורעייתו עלו לארץ בסוף שנות החמישים ויושבו במושב תעוז. ביום 23.11.05, לאחר שמצבו הגופני התדרדר, חתם אבי התובעים על חוזה למכירת משקו לקונה – גדעון שרמן. בגין המכר שילם אבי התובעים דמי הסכמה למנהל בשעור של כ-307,000 ₪ וחוב לסוכנות היהודית בסך 43,860 ₪. כשביקש אבי התובעים את אישורה של הסוכנות להעברת הזכויות, התנתה הסוכנות את מתן הסכמתה בסילוק חובו של אבי התובעים למשרד השיכון. ברור עם הנתבעת 2 העלה כי לטענתה נבנה בית אבי התובעים על ידי משרד השיכון ויש לפדותו בטרם העברת הזכויות. בינואר 2012 הודיע משרד השיכון כי לאחר הנחות משמעותיות עומד החוב למשרד השיכון בגין המבנה על כ-50,000 ₪. נסיונות לפשר בין הצדדים בעקבות זאת, לא הועילו.

התביעה הוגשה במקור על ידי אבי התובעים. בעקבות פטירתו במהלך המשפט תוקן כתב התביעה, ויורשיו – התובעים באו בנעליו.

טענות הצדדים

2. בכתב התביעה עותר אבי התובעים למתן צו עשה המחייב את הנתבעת 1 ליתן את אישורה למנהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות במשק על שם הקונה. לטענת התובעים מעולם לא היה לאביהם קשר עם הנתבעת 2, ולא הוכח כלל מהראיות שהוגשו על ידי הנתבעות כי אכן השתתף הנתבע 2 בצורה כלשהיא בבניית ביתו של אבי התובעים. עוד טוענים התובעים, כי אפילו השתתף הנתבע 2 בבניית הבית, כל תביעת חוב בעניין זה התיישנה ומכל מקום לא רשאית היתה הנתבעת 1 להתנות את אישורה להעברת הזכויות על שם הקונה בתשלום החוב האמור.

לטענת הנתבעת 1 מהראיות עולה כי משרד השיכון השתתף במימון בניית ביתו של אבי התובעים. חובת אבי התובעים להחזיר את הסכומים האמורים עולה מהמסמכים עליהם חתם ובתי המשפט כבר הכירו בזכות הסוכנות להתנות את אישורה להעברת הזכויות בהסדרת כל החובות הרובצים על המשק ובעליו. עוד טוענת הנתבעת 1 כי היתה מחוייבת כנאמנה של משרד השכון שלא ליתן הסכמתה להעברת הזכויות עד לקבלת אישור משרד השיכון.

גם לטענת הנתבעת 2 הוכח כי בניית הבית נעשתה במימון משרד השיכון. זכותה של הנתבעת 1 להתנות את אישורה להעברת הזכויות במשק בתשלום החוב למשרד השיכון כבר הוכרה בפסיקה ויסודה במקרה זה במספר אדנים משפטיים: היותה של הנתבעת 1 נאמן של הנתבע 2 לגביית החוב, דיני עשיית עושר ולא במשפט, המערכת ההסכמית עליה חתום אבי התובעים, כמו גם השתק ומניעות. אשר לטענת ההתיישנות טוענת ב"כ הנתבע 2 כי אינה במקומה שכן מדובר במהלך פסיבי מנהלי.

דיון

א. קיומו של חוב

3. האם הוכח קיומו של חוב בגין השתתפות משרד השיכון במימון בניית הבית? סבורה אני כי יש להשיב לכך בחיוב. זאת על יסוד אסופת מסמכים שהומצאה על ידי הנתבעות ואשר לא נסתרה על ידי התובע.

על פי תצהירה של המצהירה מטעם הנתבעת 2 הגב' צביה אסקירה "הבית במשק 73 נשוא התובענה, נבנה על ידי משרד השיכון, באמצעות ועד המושב כקבלן מבצע, ע"פ חוזה מספר 39/73576/78 מיום 18.4.78 אשר נחתם בין ועד המושב לבין משרד השיכון. במסגרת חוזה זה נהרסו ונבנו מחדש ארבעה בתים במושב תעוז, כולל ביתו של אבי היורשים (להלן – התובע), כאשר משרד השיכון משתתף במימון העבודות" (ר' סעיף 6 לתצהיר). לתצהיר צורף העתק החוזה (נספח ב' לתצהיר).

לתצהיר גם צורפו "טופס בדיקה הנדסית של בית מגורים" הנושא תאריך 21.11.1977 והמתייחס על פי תכנו לבית אבי התובעים. בטופס נאמר כי הבית אינו ראוי להרחבה והוחלט על הריסתו. עוד נאמר בטופס כי ביצוע השיפוצים יעלה כ-170,000 ל"י. כך גם עולה מדו"ח כספי אשר נלווה אליו ואשר ממנו עולה כי השתתפות המתיישב (אבי התובעים) בבניה היא בסך של 20,000 ל"י מתוך ה-170,000 ל"י (ר' סעיף 5 לנספח ג'1 לתצהיר).

הנתבעת 1 צירפה לתצהיר מטעמה כתב קבלת רכוש, "הרת"ל", הנושא תאריך 2.6.78 (נספח ה' לתצהיר). מדובר במסמך שעל פי עדותה של המצהירה אביבה שוקר נערך על ידי הסוכנות והוחתם על ידה (ר' עמ' 27, שורות 9-6). בכותרת המסמך כתוב שם אבי התובעים, מספר המגרש והישוב והוא נושא את הכותרת "אשור קבלת רכוש שקיבלתי לשימוש מאת הסוכנות היהודית לא"י..." ומופיעה עליו לכאורה חתימת מקבל הרכוש. הרכוש מתואר כ"בניית בית". על פי תצהירה של הגב' שוקר האסמכתא לחוב היא מספר חוזה בנייה 39/73576/78 המופיע בהרת"ל ושנחתם על ידי משרד השיכון (ר' סעיף 10 לתצהיר).

לבסוף, לתצהיר העדה מטעם הנתבעת 2 צורף גם טופס "סגירת חוזי התקשרות עם ועד המושבים" הנושא תאריך 29.8.82 ואשר בו מעביר הממונה על מכרזים וחוזים במשרד השיכון לסוכנות היהודית פירוט של החלוקה הכספית של כספי ההשקעה ושמות המתיישבים שלטובתם נבנו הבתים במושב תעוז. בטופס מופיעים ארבעה שמות וביניהם שמו של אבי התובעים (ר' סעיף 10 לתצהיר העדה ונספח ג'2).

על פי התצהיר אבי התובעים מעולם לא החזיר את כספי ההשקעה למשרד השיכון (סעיף 10).

4. לטענת ב"כ התובעים לא ניתן להסיק מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעות קיומו של חוב.

אשר לחוזה עם ועד המושב, טוען ב"כ התובעים כי מסמך זה מעורר תהיות. ראשית, הוא אינו חתום על ידי גורם כלשהוא מטעם המושב ולעדותו של יו"ר הועד שהעיד מטעם התובעים, לא היו דברים מעולם. שנית, התאריך על גבי מסמך זה שונה בכתב יד בלא שצורפה לו חתימה. מעבר לכך, הועד גם אינו קבלן בניין.

אכן החוזה בין משרד השיכון למושב אינו נושא את חתימת המושב אלא רק את חתימות האחראים מטעם משרד השיכון. עוד נכון כי ככל הנוגע לשנה שונתה הספרה האחרונה בכתב יד, כך שאמנם ההסכם הוא משנות השבעים, אך לא לחלוטין ברור מאיזו שנה. עם זאת, אין המדובר במסמך שהוגש על מנת ללמד על קיומה של התחייבות מצד ועד המושב, אלא כראייה לכך, אחת מני כמה, כי בתקופה הרלוונטית השתתף משרד השיכון במימון, הריסה ובנייה של 4 יחידות דיור במושב תעוז. בכך תומך המסמך אשר יש לקראו במשולב עם המסמכים האחרים שהוגשו על ידי הנתבעות ואשר מהם עולה כי אכן בעקבות אותו הסכם בוצעו העבודות הרלוונטיות. כך המספר המופיע בכותרת ההסכם – 73576/78 מופיע גם על גבי ה"הרת"ל" של קבלת הרכוש עליו חתום אבי התובעים כאסמכתא לו. המצהירה מטעם הנתבעת 1 העידה כי המספר 39 המופיע בתחילת מספר האסמכתא על גבי ההרת"ל מעיד על כך כי מדובר בבית שנבנה על ידי משרד השיכון (ר' עמ' 27, שורות 32-29).